שינוי בחוק גנים לאומיים יפגע באתרי טבע ומורשת, ישחק לידיהם של המתנחלים בסילואן וימשיך את הפגיעה בפלסטינים

27 ביוני, 2018

מהות התיקון לחוק: ביום רביעי ה 4 ליולי תדון וועדת הפנים של הכנסת בהצעה לשינוי חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה.[1] התיקון לחוק מציע שגן לאומי בו חיים תושבים יוגדר גן לאומי עירוני ותתאפשר בו בנייה למגורים. כיום, שטחים המוכרזים גנים לאומיים או שמורות טבע נמצאים באחריות רשות שמורות הטבע (רט"ג) והבניה בהם כפופה לאישור הרשות ומוגבלת רק לצרכי תפעולו של הגן. תושבים החיים בשטח המוכרז כגן לאומי מנועים מלבנות, למעט במקרים מאוד חריגים. מניעת הבניה מבוססת על ההנחה שגן לאומי נועד לשמור על ערכי הנוף וההיסטוריה המצויים בו ובניה למגורים תפגע בהם.

 

התיקון לחוק מבקש לכאורה לתת מענה לבעיה ידועה וקשה של תושבים החיים בגן לאומי, המנועים מלשפץ את בתיהם ולהרחיבם.  אך בדיקה מעט יותר מעמיקה של הצעת השינוי לחוק מצביעה על כך ששינוי החוק נועד לשרת את המתנחלים בסילואן ואת עמותת אלע"ד, שמראשית שנות ה 90 של המאה ה-20 משקיעה מאמצים אדירים לייהד את סילואן. למיטב ידיעתנו, סילואן הוא המקום היחיד בישראל, שבו שכונת מגורים הוכרזה כגן לאומי. ההכרזה על "גן לאומי סובב חומות ירושלים" התרחשה  בשנת 1974. כיום חיים בסילואן עשרות אלפי פלסטינים וכמה מאות מתנחלים.

 

מי מרוויח ומי מפסיד מהחוק: הצעת החוק מקודמת על ידי אלע"ד שכאמור מתנחלת בסילואן ואף מפעילה את הגן הלאומי "עיר דוד" שבשכונה בשיתוף רט"ג. אנשי אלע"ד מבקשים לאחוז בחבל משלושת קצותיו!: להמשיך להפעיל את הגן לאומי, לקדם בנייה בשטחים שבבעלותם בתוך השכונה, ולשמור את המצב הקיים שבו רט"ג הורסת מבנים, גדרות, מחסנים, פתחים שהרוחבו, בבתי הפלסטינים כיוון שנבנו ללא היתר, בשם שמירה על ערכי טבע ומורשת בגן הלאומי.

 

לכאורה החוק חל על כולם, אולם לעמותת אלע"ד יש את הכסף, הקשרים והיכולת לקדם בוועדות הבנייה תכניות בניה למגורים. התושבים הפלסטינים, לעומתם, יתקשו מאוד לממש זכות זאת. הגבלות ותנאי הבניה שיוצגו לתושבים ולמתנחלים יהיו כאלה שלערכתנו רק המתנחלים יצליחו לעמוד בהם. באופן הזה הרשויות יצליחו לקדם בנייה על פי האינטרסים והמדיניות של עיריית ירושלים וממשלת ישראל שמוסדותיהן תומכים בעשרות דרכים בהתנחלות היהודית בסילואן.

 

רקע על הכרזת הגן הלאומי סובב חומות ירושלים: גן לאומי סובב חומות ירושלים הוא גן לאומי שנוי במחלוקת מראשיתו. כל הגורמים שהיו מעורבים בהכרזה על סילואן כחלק משטח הגן הלאומי ידעו שהתושבים יהיו כלואים תחת חוק רשות הטבע והגנים (בזמנו רשות הגנים) ושאין לצפות שגוף שמטרתו להגן על ערכי היסטוריה ונוף, יוכל לטפל בצרכיהם. לפני ההכרזה, בשנת 1974, טען מתכנן מחוז ירושלים דאז שיש להגדיר שטח זה כשטח ציבורי פתוח. הגדרה זו הייתה מאזנת בין הצורך להגן על העתיקות והמורשת לבין הצורך לאפשר לתושבים לנהל חיים תקינים.

 

הפתרון לבעיה כבר קיים בחוק: לרט"ג יש את האפשרות והיכולת להעביר הליך מסודר בוועדות התכנון והבנייה ולגרוע שטחים מהגן הלאומי כדי לאפשר בנייה. ב-20 השנים האחרונות היו 35 מקרים של גריעת שטחים משמורות טבע וגנים לאומיים, בשטח כולל של כ-4,218 דונמים. ב-%80 מהמקרים שנעשתה גריעה הסיבה היתה בנייה ביישובים.[2] ניתן לגרוע את סילואן, שהיא שכונת מגורים צפופה ביותר, משטח הגן הלאומי, ובכך לאפשר בנייה לכל תושביה.

 

לסיכום: התיקון לחוק הוא מיותר ומטרתו להעצים את האפליה הקיימת בין המתנחלים לפלסטינים בסילואן. המניעים של מי שמקדמים את שינוי החוק הם פוליטיים ומטרתם לייהד את סילואן. היוזמה לשינוי החוק מעידה על הביטחון העצמי והשליטה המאמירה של המתנחלים ונציגיהם בממשלה, בכנסת, בבתי המשפט ובמוסדות כוועדות התכנון והבניה. בעת הזו נדמה שיותר מאי פעם הם מוכנים לפעול בגלוי נגד חוקי יסוד ומרכיביה הבסיסיים של הדמוקרטיה.

[1]  תיקון – הגדרת גן לאומי עירוני והגשת תכנית בנייה למטרות מגורים, התשע"ז-2017 (פ/4135/20) של חה"כ נורית קורן, חה"כ רועי פולקמן, חה"כ אורי מקלב, חה"כ שולי מועלם-רפאלי.

[2] ש. ספקטור בן ארי, גריעת שטחים משמורות טבע, גנים לאומיים ושמורות יער, הכנסת – מרכז המידע והמחקר, ינואר 2016, עמ' 5