ארכיאולוגיה במדרון החלקלק: פרויקט הניפוי של אלע"ד ב"עמק צורים"

27 באוגוסט, 2013

הקדמה

מאז שנת 2004 מעניקה רשות העתיקות, כמעט מדי שנה, רשיון חפירה למפעל הסינון ב"עמק צורים". זהו מעשה יוצא דופן, שכן לא מדובר בחפירה באתר ארכיאולוגי, אלא בנבירה בשפכים שמקורם אינו ברור והוא בגדר השערה בלבד. הכרה זו במפעל הסינון של אלע"ד גררה את הרחבת פעולתו: זה כמה שנים מעבירה רשות העתיקות עפר לניפוי מחפירותיה הסדירות בירושלים הקדומה (עיר דוד) וסביבותיה אל בעלי הרשיון ב"עמק צורים". זוהי פעולה הנוגדת סטנדרטים מקובלים בארכיאולוגיה. יתר על כן, היא נוגדת גם את הנחיותיה הברורות של רשות העתיקות, להמעיט בהוצאת חומר ארכיאולוגי מן האתר שבו הוא נמצא. כפי שהוסבר לעיל, הניפוי אינו אמור להוות פעולה עצמאית של "ציד ממצאים", אלא חלק מתהליך החפירה, שעליה אחראים בעלי רשיון החפירה המקורי. באתר הניפוי של "עמק צורים" אין למצוא את בעלי הרשיון המקורי, ואף לא את בעלי רשיון הניפוי, במקום הסינון בזמן העבודה. כך נוצר נתק בין מקור הממצא למקום האיסוף, דבר העלול להקטין את ערכו של הממצא, ואף לבטלו. הדבר חמור במיוחד לנוכח הרשלנות הבולטת לעין בטיפול בחומר הנחפר, כפי שנצפתה על ידי אנשי "עמק שווה" בביקורים חוזרים באתר. שקי העפר מונחים בחוץ, ואפשר להוסיף עליהם ולגרוע מהם ללא כל הפרעה.

רקע

מאז שנת 2004 מתנהל בשטח הגן הלאומי "עמק צורים" במעלה נחל קדרון שבמזרח ירושלים מיזם ושמו "סינון העפר מהר הבית" כפעילות חווייתית לתלמידים ולמבקרים בגן (שאין בו, למעשה, שום פעילות ארכיאולוגית מלבד מפעל הסינון). מקור האדמה המסוננת הוא פסולת עפר מהר הבית/חארם אל-שריף, שהוצאה מן ההר בעקבות עבודות בנייה נרחבות שביצע הווקף המוסלמי ללא פיקוח ארכיאולוגי. עבודות אלו, אשר נמשכו מספר שנים, גרמו לנזק לעתיקות מתחם הר הבית/חארם אל-שריף. (משמעות ההרס נדונה בהרחבה על ידי עמק שווה בדו"ח: בין קדושה לתעמולה – פרק 2: ארכיאולוגיה במקומות הקדושים המרכזיים בעיר העתיקה). בשנת 1999 נשפך העפר במקומות שונים, ובשנת 2000 נערם חלקו מחדש בנחל קדרון. הערימה בנחל קדרון נבדקה על ידי רשות העתיקות ונמצאו בה ממצאים מעורבים מכל תקופות הפעילות בהר הבית, בכלל זה גם מהתקופה המודרנית.

עמק צורים - מבט לדרום-מערב (Medium)   פרויקט לחשיפת שרידים מהר הבית (Medium)

קבוצת ישראלים, בתמיכת עמותת אלע"ד (עמותה העוסקת בהתנחלות במזרח ירושלים, וגם מנהלת את מרכז המבקרים בהר הזיתים ואת האתר הארכיאולוגי עיר דוד), החליטה להעביר את העפר ל"עמק צורים" לשם סינונו. תקוותם היא למצוא בפסולת שרידים ארכיאולוגיים בעלי ערך, ובעיקר שרידים המעידים על פעילותם של בית המקדש הראשון והשני. אוניברסיטת בר-אילן העניקה לפרויקט חסות מדעית ובראשו עומדים ארכיאולוגים שעל שמם הנפיקה רשות העתיקות, באופן יוצא-דופן, רישיון חפירה (לרוב נדרש רישיון רק לסקר או לחפירה באתר עתיקות). בשנים האחרונות מבוצע גם ניפוי של אדמה שמוצאה מחפירות ארכיאולוגיות בירושלים הקדומה (עיר דוד) שבכפר סילואן, וכן מחפירות הצלה של רשות העתיקות שהתקיימו בקרבת מקום.

במהלך השנים התפרסמו בכלי התקשורת תגליות שונות שמקורן בניפוי ב"עמק צורים". אחת הבולטות שבהן היא חותמת טין (בולה) מהמאה השביעית לפנה"ס, שבה נטבע השם 'בת לחם', המהווה לכאורה עדות לקיום היישוב בית לחם בעת ההיא.

ניפוי עפר כשיטת מחקר

השימוש בנפות כאמצעי להגדלת מספר הממצאים הנאספים בחפירה הוא נוהג נפוץ בחפירות ארכיאולוגיות. ככל שהממצא הנחוץ למחקר הוא זעיר יותר (כגון עצמות זעירות, או שרידי צמחים, באתרים פרהיסטוריים קדומים), כך עולה חשיבותו של הניפוי השיטתי. כמו כל אמצעי ארכיאולוגי, ערך הניפוי תלוי ביכולתם של החוקרים לקשור בין הממצאים לבין הרובד הארכיאולוגי שממנו באו. משום כך הניפוי הוא רכיב המשולב בחפירה המדעית: הוא מתבצע בתוך האתר, תחת פיקוח הדוק של הארכיאולוגים האחראים על החפירה. אלה מוודאים כי דבר אינו נגרע או נוסף בדרך מן הרובד החפור אל הנפה, וכי נשמר הקשר בין הממצא למקום הימצאו. תוצאות הניפוי אף תורמות להבנת הרבדים הנחפרים ב"זמן אמת", בדרך המאפשרת להתאים את שיטת החפירה והאיסוף לאופי הממצא ולעושרו.

einzurim sacks2   einzurim sacks1

לעיתים נדירות פונים ארכיאולוגים לניפוי שמטרתו היא "חיפוש אוצרות" בלבד, ללא קשר לחפירה. דוגמה לכך הוא מפעל החפירות המחודשות בקברי מלכי מצרים הראשונים באום אל-קאב, כ-500 ק"מ מדרום לקהיר. במקרה זה השאירו החפירות החפוזות בראשית המאה ה-20 ערימות גדולות של שפך, ובו ממצא זעיר רב. במהלך המאה ה-20 ערכו החופרים החדשים ניפוי של ערימות השפך – בד בבד עם חפירות מחודשות בקברים עצמם – וכך הוסיפו מידע חיוני שהיה עלול ללכת לאיבוד לולא הניפוי. במאמר מוסגר אפשר להוסיף, כי ניפוי לצורך הפקת ממצאים הפך לשיטת עבודה נפוצה גם בקרב שודדי עתיקות, במצרים ואף בארץ. לכן עצם השימוש בנפה אינו ערובה לעבודה מדעית.

כיצד מתבצע הסינון ב"עמק צורים"?

ביקורים חוזרים של אנשי "עמק שווה" באתר הסינון חשפו את התמונה הבאה. העפר המיועד לניפוי נערם בקצה המתחם; ערימת העפר מכוסה בברזנט, אולם נגישה לכל המבקר באתר (ראו סרטון וידאו בהמשך). פעולת הסינון מתבצעת באוהל רחב, המכיל כמה עשרות עמדות לסינון עפר. בכל עמדה מפעילים שניים-שלושה מבקרים (המשלמים תמורת החוויה) נפה, שלתוכה נשפך דלי עפר. ממצאי קרמיקה, זכוכית ומתכת נאספים למכלים קטנים, ויתר האדמה מפוּנה מן המקום. על הסינון מפקחים אנשי צוות שרק למיעוטם יש הכשרה ארכיאולוגית.

einzurim sacks3   einzurim nipui

קיימת הפרדה ברורה בין העפר שמקורו בהר הבית והעפר שמקורו בחפירות ארכיאולוגיות. הניפוי החווייתי הוא של העפר המיוחס להר הבית, בעוד שניפוי החומר מן החפירות הסדירות (בעיקר מחפירות עיר דוד) נעשה על ידי אנשי צוות הגן. בעת הביקורים לא נראו בעלי הרשיון של מפעל הניפוי באתר, ואף לא אנשי הצוות הארכיאולוגי של חפירות רשות העתיקות. העפר מהחפירות הללו נשמר בשקים גדולים (בַּאלות), או בשקי חול רגילים, בעלי תכולה של כ-15 ליטר. שקים אלה מסומנים במספרי לוקוס (יחידות חפירה), ואף הם נגישים לכל המבקר באתר. מספרי הלוקוס נרשמים על ידי צוות פרויקט הסינון בתגיות עם מספר הרשיון של מפעל הסינון, שבהן מסמנים את מכלי הממצא שנאסף בניפוי.

הפוליטיקה של מפעל הניפוי של שפכי הר הבית

מפעל הניפוי של שפכי הר הבית נולד כחלק מן הביקורת הישראלית על פעולות בינוי ופינוי שפכים שנערכו בשעתן על ידי הווקף במתחם הכניסה למסגד אל-מרוואני ("אורוות שלמה"). פעולת הווקף אכן היוותה פגיעה גסה בשכבות היסטוריות, אולם הערכתו של מפעל הניפוי חייבת להתחשב בכמה נתונים:

  1. קיים ספק רב באשר למובהקות הקשר בין ערימות השפך המנופות להר הבית בכלל, ולפתחו של מסגד אל-מרוואני בפרט. אשפה מודרנית רבה נמצאה בתוך השפך, ובהחלט ייתכן שהתערבבו פה חומרים שמקורם בנקודות שונות.
  2. ראוי לזכור שפעולות בינוי ופינוי בתוך מתחם הר הבית ולידו, ללא פיקוח ארכיאולוגי, מאפיינות גם את פעילותן של הרשויות הדתיות ואף החילוניות בישראל מאז ומתמיד. בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו בידי ישראל בשנות ה-60 וה-70 למאה ה-20, פונו באמצעות טרקטורים עשרות אלפי טונות של שפכים שמקורם בהר הבית ובכל השטחים הארכיאולוגיים שמדרום וממערב להר; במשך עשרים שנה חצבו אנשי משרד הדתות מנהרות, הנקראות כיום "מנהרות הכותל המערבי", לכל אורכו של הכותל המערבי, תוך פינוי השפכים וכל הממצאים שבתוכם למקום לא ידוע.

אין אפוא ספק בכך שהחשיבות הרבה המיוחסת לערימת השפך בנחל קדרון מחד גיסא, והשתיקה הרועמת לנוכח פינוי השפכים מן האזורים הסמוכים להר הבית מאידך גיסא, קשורים פחות למשמעות הארכיאולוגית של הממצאים – שמקורם, כאמור, בהכרח מוטל בספק – ויותר לנטייתם הפוליטית של מפעילי פרוייקט הסינון, ורצונם לבקר את הווקף ואת רשויות המדינה.

אלע"ד – קבלני הניפוי של רשות העתיקות

מאז שנת 2004 מעניקה רשות העתיקות, כמעט מדי שנה, רשיון חפירה למפעל הסינון ב"עמק צורים". זהו מעשה יוצא דופן, שכן לא מדובר בחפירה באתר ארכיאולוגי, אלא בנבירה בשפכים שמקורם אינו ברור והוא בגדר השערה בלבד. הכרה זו במפעל הסינון של אלע"ד גררה את הרחבת פעולתו: זה כמה שנים מעבירה רשות העתיקות עפר לניפוי מחפירותיה הסדירות בירושלים הקדומה (עיר דוד) וסביבותיה אל בעלי הרשיון ב"עמק צורים". זוהי פעולה הנוגדת סטנדרטים מקובלים בארכיאולוגיה. יתר על כן, היא נוגדת גם את הנחיותיה הברורות של רשות העתיקות, להמעיט בהוצאת חומר ארכיאולוגי מן האתר שבו הוא נמצא. כפי שהוסבר לעיל, הניפוי אינו אמור להוות פעולה עצמאית של "ציד ממצאים", אלא חלק מתהליך החפירה, שעליה אחראים בעלי רשיון החפירה המקורי. באתר הניפוי של "עמק צורים" אין למצוא את בעלי הרשיון המקורי, ואף לא את בעלי רשיון הניפוי, במקום הסינון בזמן העבודה. כך נוצר נתק בין מקור הממצא למקום האיסוף, דבר העלול להקטין את ערכו של הממצא, ואף לבטלו. הדבר חמור במיוחד לנוכח הרשלנות הבולטת לעין בטיפול בחומר הנחפר, כפי שנצפתה על ידי אנשי "עמק שווה" בביקורים חוזרים באתר. שקי העפר מונחים בחוץ, ואפשר להוסיף עליהם ולגרוע מהם ללא כל הפרעה.

סיכום

פרויקט הסינון, המייצג פעולה משנית בחפירות ארכיאולוגית, הפך לאמצעי בולט במאבק התודעתי והפוליטי לחיזוק האחיזה הישראלית בהר הבית, חיזוק הדה-לגיטימציה לניהול המקום בידי הווקף המוסלמי וכלי בידי עמותת אלע"ד לחזק את אחיזתה במזרח ירושלים. בחינת הערך המדעי של המפעל מעלה את הנתונים הבאים:

  1. אין הצדקה מדעית להשקעת המאמץ יוצא הדופן בניפוי, המתייחס לחלק בטל בשישים של שפכי הר הבית.
  2. אין ודאות כי הממצאים המיוחסים להר הבית מקורם אכן בהר הבית.
  3. הניפוי של ממצאי חפירות עיר דוד ושאר חפירות ההצלה אינו נעשה על פי כללים מדעיים, בהעדר הארכיאולוגים האחראים ובהעדר פיקוח נאות על כל שלבי הפעולה.
  4. אף על פי כן משוּוק המפעל כפעילות חינוכית בעלת משמעות מדעית. יש בכך משום הטעיית הציבור ומתן חיזוק – בין השאר על ידי רשות העתיקות ורשות הטבע והגנים – למטרותיה הפוליטיות של עמותת אלע"ד.

יש לקרוא לרשות העתיקות לחדול מהשימוש באתר הניפוי כ"מיקור-חוץ" של חפירותיה ולהותיר את פעילות "עמק צורים" כפעילות חווייתית בלבד. אין להתייחס לממצאיה כאל ממצאים שמקורם ידוע.

 


חזרה למעלה