עתירה לבית המשפט העליון לשקיפות הפעילות הארכיאולוגית בגדה המערבית

28 בדצמבר, 2016

הארגונים עמק שווה ויש דין ערערו לבית המשפט העליון בדרישה לחשוף את שמות הארכיאולוגים החופרים בגדה המערבית ואת מיקום הממצאים הארכיאולוגים שנמצאים ברשותו. הערעור הוגש לאחר החלטת בית המשפט המחוזי מנובמבר 2016 שקבעה שאין לחשוף את המידע מחשש לחרם אקדמאי ולפגיעה ביחסי החוץ של ישראל. עוד נאמר שרשימת הממצאים הארכיאולוגים הם סוגיה שעלולה להשפיע על ההסכם בין ישראל לפלסטינים. בערעור אנו טוענים שאין לאפשר הסתרת מידע אקדמאי בגלל החשש מחרם אקדמאי. הממצאים הארכיאולוגים הם אוצרות תרבות השייכים לכלל הציבור ובראש ובראשונה לתושבי המקום בו נחפרו – הפלסטינים. לכן, מחובתו של הממונה על העתיקות  (כרגע המנהל האזרחי) לפרסם היכן הן נמצאות, מי הם החופרים ואיזה מוסדות אקדמיים מעורבים בחפירתן.

ביום חמישי ה 22 לדצמבר הגישו הארגונים עמק שווה ויש דין ערעור לבית המשפט העליון בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי לא לחשוף את שמות הארכיאולוגים החופרים בגדה המערבית, לא לחשוף את מיקום הממצאים הארכיאולוגים שהתגלו בחפירות ולא לחשוף את רשימת ההשאלות – לאיזה תערוכות, מוזיאונים ואתרים אחרים, המנהל האזרחי העביר ממצאים ארכיאולוגים לצורך תצוגה.

הערעור שהוגש על ידי עו"ד ישי שנידור ועו"ד כרמל פומרנץ, מבוסס על דרישה שהמידע הארכיאולוגי שמספק המנהל האזרחי יהיה זהה למידע שמספקת רשות העתיקות בישראל. מכוון שממצאים ארכאולוגים נחשבים אוצר לאומי, ונכס השייך לתושבי המקום בו נחפרו, ומכיוון שחפירה ארכאולוגית היא חלק ממחקר אקדמאי, יש חשיבות לפירסום של מטרת החפירה, שמות החופרים, מיקום החפירה, ופרסום אקדמאי נלווה. כדי לשמור על האוצרות שמתגלים בבטן האדמה, הגופים האמונים על כך נדרשים לאחסן את הממצאים בתנאים נאותים. עוד נשאלת השאלה כיצד הרשויות משתמשות בממצאים המאוכסנים ולמי הן משאילים אותן.

אחד האבסורדים של החלטת בית המשפט היא שבעוד שנקבע שמידע על חפירה במקום שכוח אל כלשהו בגדה המערבית עשוי לפגוע  ביחסי החוץ של ישראל, כל החפירות הנעשות בירושלים, בכפר סילואן ובצמוד להר הבית, מפורסמות על ידי רשות העתיקות. הרי מבחינת תומכי החרם, דין מזרח ירושלים כדין הגדה המערבית.

החלטת בית המשפט המחוזי לא לחשוף מיידע השייך לציבור בגלל החשש מפגיעה ביחסי החוץ של ישראל והחשש מחרם אקדמאי, היא דוגמא מדאיגה לאופן שבו הרצון הישראלי לפעול בגדה המערבית פוגע בחופש המידע ובמחקר האקדמי. אנו תקווה שבית המשפט יורה להשוות את הסטנדרטים המקצועיים המקובלים בחפירות בתוך ישראל לאלו שמתבצעות בגדה וינחה את המנהל האזרחי לפרסם את כל המידע הארכיאולוגי העומד לרשותו.

לטעמנו, הנימוק של התגוננות מפני חרם אקדמי (אמיתי או מדומיין) לא מצדיק פגיעה בסטנדרטים בסיסיים של פעילות אקדמית ושקיפות מקצועית וסופו לפגוע בערכי הליבה של החברה הישראלית.

לקריאת העתירה – ערעור חופש מידע – ארכיאולוגיה