HaGada

נבי סמואל – סיפורו של כפר השבוי בגן לאומי

כפר נבי סמואל, הוא נבי צמוויל, נמצא צפונה לירושלים ומחוץ לשטחה המוניציפלי, במרחק של קילומטר אחד מצפון לשכונת רמות. היישוב שוכן בצמוד לאתר ארכיאולוגי בעל אותו שם ומתנשא לגובה 890 מ' מעל פני הים. מצפון-מזרח לאתר נמצא הכפר הפלסטיני אל-ג'יבּ, מצפון-מערב לו ההתנחלויות גבעת זאב וגבעון, וממערב הכפר בית איכּסא. הכפר נבי סמואל נבנה בראש הגבעה, סביב המסגד והקבר המיוחס לשמואל הנביא. עד שנת 1967 חיו בכפר יותר מאלף איש, אולם רובם ברחו במהלך מלחמת ששת הימים. ב-1971 נהרס הכפר על ידי צה"ל ותושביו פונו לשטח סמוך לגבעה, ממזרח ללב האתר[1]. כיום מתגוררים במקום כ-250 תושבים.

   מתפלל יהודי ומסגד (Medium)   האתר (Medium)

בשנת 1995 הוכרז האתר כגן לאומי ששטחו כ-3,500 דונם. בתחומי הגן נכללים האתר הארכיאולוגי, בתי התושבים ושטחים חקלאיים השייכים להם, המשתרעים על פני אלפי דונם. מבחינה משפטית אחראי על המקום המינהל האזרחי, והחפירות הארכיאולוגיות מתבצעות על ידי קצין מטה ארכיאולוגיה (קמ"ט) של המינהל. האחריות על הגן הלאומי נבי סמואל נתונה בידי רשות הטבע והגנים (רט"ג). בהסכמי אוסלו הוגדר המקום כשטח- C.

גן לאומי נבי סמואל הוא אחד הגנים הגדולים ביותר בגדה המערבית. אתר העתיקות והמרכז הדתי הנמצאים בשטחו הפכו לכלי בחזית המאבק נגד תושבי הכפר הפלסטינים. כאשר רוב אדמות הכפר מוכרזות כגן לאומי וכפרם המקורי של התושבים נהרס והפך לאתר ארכיאולוגי, עתידו של הכפר בסכנה. המקרה של נבי סמואל הוא ייחודי, בהיותו הכפר הראשון בגדה המערבית שהרשויות הישראליות גירשו את תושביו והרסו את בתיו לשם הפיכתו לאתר עתיקות. זהו גם המקרה הבולט ביותר של הכללת שטחים כה נרחבים מאדמות הכפר בגן לאומי על פי חוק הגנים הלאומיים, וזאת ללא הסבר מקצועי מניח את הדעת.

לקריאת הדו"ח המלא

להורדת הדו"ח המלא כקובץ PDF pdf

20130609a-Nabi_Samuel_national_park_HE

סרטון קצר: נבי סמואל (נבי סמוויל) – כפר השבוי בגן לאומי

סיפורו של הכפר ואתר העתיקות נבי סמואל. האתר הקדוש ליהודים, למוסלמים ולנוצרים הפך מזמן לחלק מהמאבק הפוליטי. השטח הוכרז גן לאומי ומאז תושביו לא מורשים לבנות או לעבד את אדמתם. בימים אלו מקדם המנהל האזרחי תוכנית תיירותית לאתר העתיקות/ הריסות הכפר. התושבים אינם חלק מתוכנית זו.

פרויקט 'אתרי מורשת לאומיים' בגדה המערבית – חשיבות ארכיאולוגית ומשמעות פוליטית

בחודש פברואר 2010 אימצה ממשלת ישראל את 'פרויקט תשתית מורשת לאומית' (תמ"ר), הנקרא גם 'תוכנית אתרי מורשת לאומיים'. פרויקט תמ"ר נועד לחזק את הקשר של עם ישראל לארץ ישראל באמצעות טיפוחם של אתרים היסטוריים מתולדות הציונות ואתרים ארכיאולוגיים המזוהים עם נוכחות יהודים והיסטוריה יהודית. התוכנית, אשר אושרה בממשלה בפברואר 2010, אמורה להימשך כחמש שנים בתקציב כולל של כ-400 מיליון שקל, ולכלול אתרים מתל דן בצפון ועד אום רשרש (אילת) בדרום.[1]

הרודיון על רקע בתי הכפר זעתרה   דגם קבר הורדוס בכניסה להרודיון

התוכנית לוקה בהעדר אתרים המעידים על עושרה התרבותי של הארץ שאינם מזוהים עִם עַם ישראל ומורשתו. כך למשל אין בה אתרים המלמדים על התרבות הנבטית, התרבות ההלניסטית (למעט מָרֵאשָה), התרבות הרומית והביזנטית, התרבות הערבית, התרבות הצלבנית ועוד. זהו חיסרון רב משמעות ביכולת להכיר את תולדות הארץ בהיקף נרחב ומרחיב אופקים, ללא פרצות ברצף הכרונולוגי והתרבותי.

במסמך זה אנו מתמקדים באתרים הארכיאולוגיים הכלולים בתוכנית ונמצאים בגדה המערבית. אתרים השוכנים בגדה המערבית ונחשבים לחלק מתולדות הציונות, כדוגמת כפר עציון ואחרים, אינם נכללים בסקירה המובאת בו.

אזור נחל רפאים והכפרים הפלסטינים אל-וולג'ה ובתיר

נחל רפאים גובל מצפון-מערב בשכונות מלחה (בעבר הכפר הפלסטיני מלחא) וקטמון שבירושלים, בדרומו נמצא הכפר הפלסטיני בתיר, ממזרח הכפר וולג'ה ובמערב הישובים הישראלים אורה (בעבר הכפר הפלסטיני אל-ג'ורא) ועמינדב (בעבר הכפר אל-וולג'ה). בעמק עוברת מסילת הרכבת בקו ירושלים-תל אביב.

מספר משתנים הופכים את אזור נחל רפאים לייחודי. הקו הירוק העובר בין ירושלים לכפרים הפלסטינים חובק שטח רחב היקף שטרם נפגע בידי יוזמות הפיתוח המודרני וטומן בחובו שרידים מעשרות שכבות ותקופות שונות ההופכים את המקום לייחודי בנוף המקומי. פעולות הבניה להקמת חומת ההפרדה בין וולג'ה לירושלים מהוות פגיעה משמעותית ומצערת בנוף זה. בנוסף, העובדה שמסורות היסטוריות ודתיות אינן מהוות חלק משמעותי בעבר המקומי מחזקת את התחושה שבאזור זה המאבק הלאומי והסכסוך עשויים לקבל גוון אחר, ופחות טעון.

khirbet al yahud in battir   shepherd

הכפרים וולג'ה, בתיר ונחל רפאים יכולים לשמש יעד לסיורים של קבוצות שיגיעו לאזור וילמדו את העבר בדרך חדשנית של הכרות עם שרידי ההתפתחות האנושית והשינויים התרבותיים שעיצבו את הנוף, על סמך הממצא הארכיאולוגי ולא דרך טקסטים או דמויות היסטוריות.

כאזור המשמר עדות להתפתחות אנושית תרבותית וחקלאית יש לאזור נחל רפאים פוטנציאל תיירותי וחינוכי לא מנוצל. הכרות של מבקרים  עם הארכיאולוגיה של האזור ועברו, פותחת בפני המבקר פתח להתבוננות במורשת המשותפת של יחסי הגומלין בין האדם לסביבתו הטבעית, להכרות עם האחר ההיסטורי, ואף פותחת את מחשבתו וליבו להכרות עם האחר החי לצידנו כיום.

לקריאת הדו"ח המלא

 להורדת הקובץ המלא כקובץ PDF pdf

Refaim valley by Emek Shaveh (Medium)

פעילות ארכיאולוגית ישראלית בגדה המערבית 1967-2007: מאגר נתונים

נכתב על ידי פרופ' רפי גרינברג ועדי קינן

west bank database project page1

אוסף אתרים ארכיאולוגים המופיע בפרסום זה כולל את החפירות והסקרים בגדה המערבית ובמזרח ירושלים משנת 1967. הפרסום המדעי מלווה במפה ומאגר נתונים כולל פירוט של מקורות המידע להכנתו. המחקר, בראשות רפי גרינברג מאוניברסיטת תל אביב ועדי קינן מאוניברסיטת לונדון, מרכז מידע על למעלה מ-6000 אתרים סקורים וכ-1600 חפירות שנעשו בהרשאת ישראל בשטחי הגדה ומזרח ירושלים.

להורדת הפרסום מהספרייה הדיגיטלית של USC

להורדת הספר ברזולוציה נמוכה כקובץ PDF pdf

להורדת קובץ הנתונים הנלווה לספר

להורדת קובץ נתונים עם השלמות

להורדת רשימת הביבליוגרפיה כקובץ PDF pdf

 תל שילה (ח'רבת סיילוּן) – ארכיאולוגיה במאבק הפוליטי על השומרון

תל שילה נמצא בדרום השומרון, מצפון לכפר הפלסטיני תורמוס עיא וממערב להתנחלות שילה, והוא מהווה חלק משטחה של התנחלות זו. שם היישוב הקדום השתמר בשמו הערבי של האתר, ח'רבת סיילון. הוא מנוהל על ידי 'עמותת משכן שילה – המרכז למחקר ולפיתוח ערש ההתיישבות בארץ ישראל', יחד עם המועצה האזורית חבל בנימין. בישראל ובגדה המערבית רשות הטבע והגנים היא המנהלת את אתרי העתיקות החשובים. מקרה תל שילה מהווה תקדים לניהול אתר ארכיאולוגי בגדה המערבית בידי עמותה פרטית ומועצה אזורית.

תל שילה שוכן על אדמות פלסטיניות, ועד ראשית שנות ה-80 למאה ה-20 התגוררו בשטחו משפחות מן הכפר קריות. התושבים פונו במקביל לחפירות הארכיאולוגיות שנערכו במקום על ידי מדינת ישראל. כיום הפלסטינים מנועים מלהגיע למקום ולעבד את אדמותיהם; מכיוון שהאתר הוא חלק מן ההתנחלות, תמיד אפשר למנוע את כניסתם לתל הארכיאולוגי בטענה שאין להם אישור כניסה לשטח ההתנחלות.

tel shilo6   tel shilo5

כאשר בוחנים את האופן שבו מתייחסות הרשויות הישראליות, ובראשן המִנהל האזרחי והמתנחלים, לתל שילה, רואים שיש כאן מעשים שלא ייעשו ושלא היו מתבצעים אילו שכן האתר בישראל. החלטת המדינה לכלול את התל הארכיאולוגי בשטח ההתנחלות שילה כמוה כאמירה שהעבר והמורשת המקומית שייכים למתנחלים. יתרה מכך, האתר מנוהל על ידי עמותה פרטית ולא על ידי גופים ממשלתיים כדוגמת רשות הטבע והגנים. מכיוון שתל שילה אינו גן לאומי, יכולים המתנחלים ומנהלי האתר לפתח ולבנות אותו תוך התעלמות מן הכללים הנהוגים בגנים לאומיים, שבהם חייב הפיתוח להתחשב בשרידים העתיקים.

ההשקעה הרבה, הבלתי פרופורציונלית לאתר בסדר גודל כזה, לא היתה מתבצעת אלמלא האינטרסים הפוליטיים לחיזוק ההתנחלות באזור. אינטרסים אלו הביאו לגירוש התושבים הפלסטינים מאדמותיהם וניכוס האתר למען ההתנחלות. למרות הניסיונות להציג את הפרויקט כשילוב של מחקר מדעי ופיתוח לטובת כלל האוכלוסייה, ברור שמדובר בפרויקט מרכזי לחיזוק ההתנחלות.

לקריאת הדו"ח המלא

 להורדת הדו"ח המלא כקובץ PDF pdf

 מפת אתרי עתיקות לאומיים בשטחים

תל רומיידה – הפארק הארכיאולוגי של חברון

תחילת חודש ינואר 2014 החלה חפירה ארכיאולוגית חדשה בתל רומיידה.[6] החפירה נערכה בראש התל, בשטח שמעל להתנחלות היהודית (שכונת "אדמות ישי") ובין בתי הפלסטינים (מדרום-מערב להתנחלות). החפירה מנוהלת על ידי רשות העתיקות ואוניברסיטת אריאל כחלק מפיתוח פארק ארכיאולוגי בתל רומיידה, בעלות ראשונית של 7 מיליון שקלים מתקציב משרד התרבות והספורט.

tel rumeida   tel rumeida2

מיקום תל רומיידה בקצה המערבי של התנחלות היהודית בחברון מאפשר למתנחלים לחזק את הנוכחות הישראלית באחד המקומות הרגישים ביותר בחברון (שככלל ההתנחלות בה מלאת עימותים ומתחים בין ישראלים לפלסטינים). הקמת פארק ארכיאולוגי בתל תאפשר יצירת מסלול תיירותי אשר יבודד את התושבים הפלסטינים הגרים בתל.

תל רומיידה - עברית

מעבר למאבק הפוליטי על התל עצמו, הסיפור ההיסטורי – כאשר הוא מובא לצד ממצאים ארכיאולוגיים (בלי קשר לשאלה עד כמה הם תואמים את הסיפור) – מציג את ההתנחלות בחברון כזכות היסטורית ארוכת שנים. במובן הזה שואב הפארק הארכיאולוגי בתל רומיידה השראה מן ההצלחה של המתנחלים בסילואן ובאתר "עיר דוד" שבמזרח ירושלים ובמקומות אחרים בגדה המערבית, כדוגמת סוסיא ותל שילה.

לקריאת הדו"ח המלא

לקריאת הדו"ח המלא כקובץ PDF pdf


אתרי עתיקות בתוכניות מתאר בשטחי C שבגדה המערבית

כמעט כל כפר או יישוב פלסטיני בגדה המערבית ממוקם על אתר עתיקות והוא המשכה של התיישבות בת מאות ולעתים אלפי שנים. כדי לאפשר פיתוח ובנייה ביישובים אלו יש להתמודד עם הצורך לתעד, ולעתים גם לחשוף ולשמר, את העתיקות המצויות בהם. ההחלטות בנוגע לשרידים ארכיאולוגיים בתחומו של יישוב מתקבלות במסגרת תוכנית המתאר היישובית ויש להן מעמד חוקי מחייב.

במסמך זה ניבחן שלושה כפרים שמצויים בשטח C – א-תוואני, כפר זיף וא-אל-פצאיל. בשלושת היישובים, המועצה המקומית או המנהל האזרחי פועלים לקדם תוכנית מתאר. באמצעות שלושת מקרי מבחן אלה ננסה להבין איך משתמש המנהל האזרחי בעתיקות. ננסה לראות האם ובאיזו מידה נפגעות זכויות התושבים בשל הימצאותן של עתיקות בשטחי היישובים שלהם. כמו כן ננסה לבדוק באיזו מידה יכולות ההחלטות של קמ"ט ארכיאולוגיה בנוגע לעתיקות שבתוכנית המתאר לעמוד בביקורת מקצועית של ארכיאולוגים, מתכננים ותושבי הכפרים והאם הן ניתנות לבחינה מחדש.

   שרידי החפירה הארכיאולוגית על רקע בית בא-טוואני   א-פצאיל על רקע בתי ההתנחלות תומר

המסקנה המרכזית העולה מאופן התייחסותו של המינהל האזרחי לאתרי העתיקות בכפרים הפלסטינים שבשטחי C היא שאין מדיניות ברורה מה לשמר, היכן לאפשר בנייה וכיצד לאפשר פיתוח לצד העתיקות. אפשר לומר שהעדר המדיניות הוא המדיניות המרכזית. בידי קמ"ט ארכיאולוגיה הסמכות להחליט מתי אתר העתיקות מהווה מכשול לבנייה ומתי ניתן לאפשר בו בנייה בתנאים מסוימים.

במצב שנוצר העתיקות אינן מוגנות, הן מכיוון שבנייה בלתי חוקית עלולה לפגוע בהן, והן מכיוון שאין ניסיון לפתח את העתיקות כחלק מהמורשת הפלסטינית המקומית. מנגד התושבים נפגעים, למרות שבידי הרשויות הכלים למנוע פגיעה זו, או לפחות לצמצמה. כאשר בוחנים את השימוש בעתיקות ביחס לקידום תוכניות מתאר, נראה שלא צורכי התושבים הם העומדים בראש מעייניו של המינהל האזרחי, אלא השאיפה לצמצם את התפתחות היישובים.

לקריאת הדו"ח המלא

להורדת הדו"ח המלא כקובץ PDF pdf

map

אתרי עתיקות במאבק הפוליטי על מרחב בית לחם/'גוש עציון': פוטנציאל כלכלי וחינוכי

'גוש עציון', כפי שהוא מכונה בפי ישראלים רבים, נמצא בגדה המערבית וגובל בירושלים מצפון. הוא כולל את כל המרחב שממערב וממזרח לעיר הפלסטינית בית לחם. בדרומו הוא גובל ביישובים הפלסטיניים שבאזור חברון (הכפרים חלחול, סעיר ואחרים). שטח זה נתפס בקרב רבים בציבור הישראלי ככזה שיישאר ברובו בידי ישראל בכל הסכם פוליטי בין ישראל לפלסטינים. במהלך השנתיים האחרונות גוברים קולותיהם של פוליטיקאים ישראליים הדורשים להחיל את הריבונות הישראלית על אזור זה. במאבק הפוליטי על סיפוח "הגוש" משמשים אתרי העתיקות כלי מרכזי. כחלק ממדיניות זו משקיעה ממשלת ישראל מיליוני שקלים בפיתוח אתרי עתיקות כהרודיון, ואַמַת הביאר, תוך הדגשת חשיבותם לתולדות עם ישראל והתעלמות מתולדותיהם בתקופות אחרות, או התייחסות מועטת אליהן.

gush etzion8   gush etzion10

פרסום זה מחולק לשני חלקים. בחלק הראשון אנו בוחנים את השימוש הפוליטי, החינוכי והכלכלי של ישראל ושל המתנחלים באתרי העתיקות, ובחלק השני אנו מציעים שלושה מסלולי טיול באתרי עתיקות הנמצאים בקרבת כפרים פלסטינים, או כאלו הנגישים לפלסטינים. להבנתנו, המאבק על המרחב והמורשת המקומית הוא חלק בלתי נפרד מן המאבק הפוליטי. אתרי העתיקות הם העדות המרכזית הקיימת בשטח על עברה העשיר של הארץ. באתרים אלו טמונים פוטנציאל חינוכי נרחב של לימוד המרחב והעבר ופוטנציאל כלכלי של פיתוח תיירות והגברת תנועת האנשים במרחב. בעוד שישראל מתקדמת מאוד בשימוש הפוליטי, החינוכי והכלכלי שהיא עושה באתרי עתיקות, נדמה שהחברה הפלסטינית עדיין איננה מתייחסת לעתיקות כאל חלק מרכזי של זהותה ולא עמדה עדיין על חשיבותן למאבקה הפוליטי.

בחלק השני של הפרסום אנו מציגים אתרי עתיקות הנגישים לפלסטינים ובעלי פוטנציאל תיירותי-כלכלי וחינוכי לקהילה המקומית. האתרים מוצגים כמסלולי טיול ומתמקדים באתרי העתיקות. המידע הוא בעיקרו ארכיאולוגי ומבוסס על המחקר הקיים בתחום זה.

לקריאת הדו"ח המלא

להורדת הדו"ח כקובץ PDF pdf

זכויות הפרט והקהילה באדמות המוכרזות אתרי עתיקות בגדה המערבית 

מאז 1967, מעוגנת המערכת החוקית בגדה המערבית בסדרה של צווים ופקודות, סדרה המבוססת על המערכת החוקית שהתקיימה בממלכת ירדן עד 5.6.67, עת פרצה מלחמת ששת הימים. אולם, בשנים האחרונות נעשה ניסיון לטשטש את ההפרדה בין מדינת ישראל לשטחי הגדה המערבית באמצעות החלת החוק הישראלי. בעקבות זאת, נגרמים לעיתים קרובות חוסר בהירות וחוסר הבנה ביחס לחובות ולזכויות של תושבי הגדה המערבית בשטחם, וביחס לאפשרותם להתמודד עם החלטות ופעולות המנהל האזרחי והצבא, המתפקדים כריבון בגדה (למעט מזרח ירושלים, שסופחה לישראל והחוק הישראלי חל עליה).

פרסום זה עוסק בהשפעתו של החוק הישראלי על אתרי עתיקות ועל שרידים ארכיאולוגיים הנמצאים על אדמותיהם הפרטיות של תושבי הגדה. אנו בוחנים מה הן הזכויות והחובות של בעל האדמה או של הקהילה המקומית, במקרה שבו מכריזות הרשויות  על אתר עתיקות בשטחם, ובאילו דרכים ניתן להתמודד עם כוונתן של הרשויות לקיים חפירות בשטח פרטי.

הפרסום מחולק לשלושה חלקים: החלק הראשון מציג מושגי יסוד ארכיאולוגיים; החלק השני מציג שאלות ותשובות הנוגעות להליכים מול החלטות והגבלות הרשויות בשם הארכיאולוגיה והעתיקות והאופן בו ניתן להתנגד להן; החלק השלישי בפרסום מציג מקרי מבחן, המלמדים כיצד התמודדו קהילות שונות עם הניסיון להפקיע, לנכס או למנוע שימוש באדמותיהן הפרטיות בשם הארכיאולוגיה.

לקריאת הדו"ח המלא זכויות הפרט והקהילה באדמות המוכרזות אתרי עתיקות בגדה המערבית

להורדת הדו"ח המלא זכויות הפרט והקהילה באדמות המוכרזות אתרי עתיקות בגדה המערבית כקובץ PDF pdf


חזרה למעלה